כ הספר החברה היסודי נאספה של סיסייד בשמש . הגיע הקופחת הזמן , לתצלום על המדשאה המסורתי הארוכה של העובדים של בית . בשנים המוקדמות זה היה קל , מאחר שהיו פחות מתריסר אנשים , אבל עכשיו , עם יותר מחמישים איש , הצילומים הפכו למעשה מרכבה מרחבי . מאלנווג , שנודע בכינוי פוטומאט , חיפש אתרים מתאימים והגיע למסקנה שהמדשאה היא אחד המקומות הבודדים שיעבדו , כי הוא יוכל לטפס במדרגות בית הספר ולצלם את הקבוצה מלמעלה . הוא עמד בקומה השלישית עם עין אחת עצומה , והשנייה מציצה מבעד לכוונת המצלמה היוקרתית שלו . מתחתיו ניצב הצבא הקטן של אוטומאטיקאים , שאת רובם גייס אישית , אבל הוא היה עסוק מכדי להתגאות בכך . הוא קרא בשמות האנשים שהתבקשו לזוז , ובאיזה כיוון , כדי להיכנס לפריים . אחרי דקות ארוכות של צעקות על הקהל הממצמץ , לחץ סוף סוף על הצילום האוטומטי שתיכנת . המצלמה התחילה לצלם תמונות בהפרש של שנייה בעודו שועט במורד המדרגות . התוכנית היתה פוליסת ביטוח מתוחכמת שווידאה שיהיה לפחות תצלום אחד שבו אף לא עוצם עיניים , משהו שמאט לא יכול היה לשלוט בו במרחק שלוש קומות מתחת למצלמה . היא גם נתנה לו אפשרות לערוך סרט קצר ו...
To the book