א המשותף לפסיכיאטריה ולמשפט הפלילי

יחסה של החברה אל הפסיכיאטריה הוא אמביוולנטי , בעולם ובישראל : מצד אחד קיימים חששות רבים מפני כוחה של הפסיכיאטריה לאבחן אנשים כלוקים בנפשם , קביעה בעלת השלכות חברתיות משמעותיות , הן מבחינת הסטטוס החברתי הן מבחינת הכשירות בתחומים שונים ( הכשירות להורות , לניהול רכוש , לצוות צוואה , לרישיון נהיגה ועוד . ( לעומת זאת ' תוצרי הפסיכיאטריה' ( אבחון , טיפול , אשפוז , חוות דעת וכדומה ) מבוקשים מאוד בחברה , ולעתים נדרשים ממש . החברה מטילה על הפסיכיאטריה , כמו על שאר המקצועות הטיפוליים הקשורים אליה ( פסיכולוגיה , עבודה סוציאלית וקרימינולוגיה ) לדאוג לכך שנפגעי הנפש לסוגיהם לא יכבידו בהתנהגותם ובצורכיהם על החברה ועל הכיס הציבורי ; כלומר שלא ' יסתובבו' חולי נפש בקרבנו , או לפחות שלא יבלטו לעין , שיהיו לבושים באופן נאות , שיתנהגו בנימוס , ושלא יפגעו בסדר הציבורי . מנגד , הפסיכיאטריה נזקקת להסברה מתמדת , כל שכן לגבי האספקטים המשפטיים והאתיים של פעולתה . הפרעות ומחלות נפש באות לידי ביטוי במשפט הפלילי בכמה נקודות : מחשבה פלילית , חוק טיפול בחולי נפש , הגנת אי-שפיות , אי-כשירות לעמוד לדין , דחף לאו בר כי...  To the book