מבוא לחלק השני

את מעמדו של הפסיכיאטר של בית המשפט בזמנו היטיב לתאר בגיחוך ז'אן ז'נה בספרו " המדונה של הפרחים : " "פטפטן חסר רסן , השופך נהרות של מילים חסרות קשר : חוסר שיווי משקל ... פסיכופאתיה ... בדותה ... המערכת הספלאשינית ... סכיזופרניה ... חוסר שיווי משקל , חוסר שיווי משקל , 1985 ) " .. עמ' ;( 269 שטף מילים שאיש לא מבין . האם בידי הפסיכיאטר יש מאזניים לשקול למי יש שיווי משקל ולמי הוא חסר ? האבחנה הפסיכיאטרית הזו משמשת אך ורק כמכשיר לפיקוח חברתי ; באמצעות כינויים אלה מתייגים הפסיכיאטרים את ה'שייכים' ואת ה'לא שייכים . ' הפסיכיאטריה אמנם שייכת לתחום הרפואה , אך הנה תחום מדויק פחות מתחומי רפואה אחרים ; הבדלי גישות בין הפסיכיאטרים יכולים להשפיע לא רק על אופן הטיפול , אלא אף על האבחנה עצמה . מגעו של בית המשפט עם חולה הנפש או עם המקרה הגבולי מצומצם יותר ממגעו עם חולה הגוף ; האינטואיציה עלולה להטעות , ולפיכך נדרשת הערכה של הזולת על פי היגיון שזר לגורם המעריך . המפגש בין המשפט לבין הפסיכיאטריה הוא מרתק . ישנם הבדלי גישות בין שני התחומים , וגם בתוך כל תחום בפני עצמו ; אולם יש קווי דמיון בין שיטות משפטיות ...  To the book