יח המשוגע של ימינו

את מקומם של ליצני החצר בתקופת ימי הביניים תפסו בעת החדשה דמויות בספרות ובמחזאות התיאטרונית והאופראית . בעולם היהודי כיכבו הרשלי מאוסטרופול וחכמי חלם , שהטילו אור על העיירה היהודית במזרח אירופה ועל חצרות האדמורי"ם והנוהים אחריהם ; ובארצות המזרח כיכבו דמויות כמו ג'וחא ודומיו . בראשית המאה 20-ה עם התפתחות המדיה והמצאת הראינוע , נוצלה הבמה על ידי צ'רלי צ'פלין ללעוג למנהיגים ( בסרטו " הדיקטטור הגדול , ( " למתוח ביקורת נוקבת על הניצול והעושק של העובד הקטן במפעלי התעשיה הגדולים ( בסרטו " זמנים מודרניים ( " או בכלל להציג את החברה בכל מערומיה ( בסרטו " הנודד . ("' את צפלין המשיכו לורל והרדי ( השמן והרזה , ( האחים מרקס ועוד רבים אחרים , כשהמשותף לכולם הוא הצגת הפטרונים העושקים ועלובי החיים בחברה המנוכרת . מופעיהם לוו ברעמי צחוק כי הם התקבעו בדעת ההמון והשלטון כשייכים ל'שוטי הכפר , ' וככאלה מותר להם לומר את אשר על לבם ואין לייחס לדבריהם משמעות רדיקאלית . הסטירה שהלכה והתפתחה ותפסה את מקומה של הביקורת , והעזה יותר ויותר להציג דמויות מנהיגים באופן גרוטסקי ; אילולא היו אלה הסטיריקנים , ' שוטי הכפר' ...  To the book