טז החריג החברתי

מתברר שכמעט מחצית מהגאונים סובלים מקשיים נפשיים רציניים ; ועוד מסתבר כי לאנשים פגועים בנפשם יש פעמים רבות יכולת מילולית גבוהה מהממוצע . נתונים אלה אינם עולים בקנה אחד עם היחס כלפי החריגים והפגועים בנפשם ; למעשה היחס הוא הפוך לפוטנציאל הקוגניטיבי שלהם . אולם במקרה של סתירה בין החריגות לפוטנציאל הקוגניטיבי – החברה תעדיף לרוב לנדות האת החריג למרות הברקתו הקוגניטיבית . חברה , כל חברה , אינה נבחנת ביחסה כלפי מכובדיה ומקובליה , אלא ביחסה כלפי הזרים והאחרים שבה ; כלפי החלשים . אך החלשים אינם מקשה אחת : כל אחד הוא לחוד , כל אחד הוא בודד , הוא האחר , הזר , השונה . מי שמתנהג אחרת , לבוש אחרת , אולי חושב אחרת . זה שמנהגיו שונים , או שדבריו אחרים . החברה כגוף לא אוהבת את השונה , שאינו נענה לחוקיה ולתכתיביה ; החברה ככלל אינה מכירה ביחידותו ובייחודיותו של היחיד או בקיומו האוטונומי . עליו להשתייך , לשאת תו של ' חבר מועדון' במסגרת כלשהי , ותהיה זו השתייכות מקצועית , מעמדית , שכונתית , חברתית או אחרת . מי שאינו משוייך למסגרת מוכרת או מזוהה זוכה ליחס מתנכר , כאל זר . אדם באשר הוא אדם , בתוקף היותו אדם ,...  To the book