ה תבונה לעומת חוסר דעת

מה בין תבונה לחוסר דעת , ומתי הופך חוסר דעת לשיגעון ולפיכך למגן מפני מעשה פשע ? אני מחפש את נקודת השבר שהפרידה בין איש השיגעון לאיש התבונה , שעד אז צעדו יחד ; ההיסטוריה האנושית לא ידעה תמיד כיצד להפריד ביניהם , ולא כיצד להפריד בין חוסר הדעת לשיגעון . המושגים שיגעון , טירוף , אי-שפיות וחוסר דעת שינו את פניהם ואת ההתייחסות אליהם בחלוף הדורות . אמנם אין ברשותנו היסטוריה של השיגעון , אך אנו לומדים על השיגעון מהתייחסותה של החברה לדורותיה כלפי ה'חריג' ומאופי הטיפול בו . האם חוסר הדעת בא להגן על האיש המוגדר כחולה נפש , או שמא הוא בא להגן על החברה מפניו ? לטענת פוקו , השיגעון הוא מקסים , 1986 ) עמ' ;( 27 הוא המושל בכל שהוא קל ועליז ושובב בעולם , והוא הגורם לבני אדם לעלוז ולשמוח . פוקו רואה במשוגע של ימי הביניים את הילד הצועק " המלך הוא ערום : " במחוזות שונים , הליצן הוא היוצא מהכלל בחצר המלך , הוא השוטה שמותר לו הכול , הדואג להציג את האמת כפי שהיא . השוטה , על פי מחזאים וסופרים ( סרוואנטס ב"דון קישוט , " שייקספיר ב"המלך ליר ( " הוא הגיבור עצמו : פוקו הגדיר את דון קישוט כ"משוגע מכוח הזהות הרומנ...  To the book