|
|
אמנון כרמי א . הצדק כהליך אנושי היה זה קרדוזו שגרס : ״חובתי כשופט היא לא לשקף במשפט את השאיפות , האמונות והפילוסופיה שלי , אלא את השאיפות , האמונות והפילוסופיות של הגברים והנשים בחיי״ . המשימה של שיקוף השאיפות והאמונות של הזולת הינה קשה ביותר , ולא ניתן להתעלם מדעות סובייקטיביות . יש הרואים את השופט כיוצר חוק . ברם , כל אימת שהם מפרשים חוק או חוזה , זכויות מוקנות או הליכים משפטיים , הם בהכרח משתילים להחלטותיהם חלקים של הפילוסופיה החברתית שלהם . המשפט מורכב מקובץ של אמונות , השקפות ודעות קדומות השוררות בחברה . המשפט אינו מקבץ של אמיתות מוסריות אובייקטיביות שהשופט אמור לגלותם . הציבור מאמין ושואף לכך שלעולם לא יהא שימוש בכוח השיפוטי על מנת לממש את השאיפה האישית של השופט . ההנחה המקובלת היא שיינתן תוקף לרצון המחוקק או לרצון החוק . יש לייחס חשיבות למטרת ההנחה לפיה החלטת השופט היא אך ראיה לחוק , וכי אין זה השופט שמדבר אלא החוק שמדבר מגרון השופט . אולם היה זה השופט הולמס שבצדק הגדיר את תפקיד השפיטה , היינו , שמשמעות החוק היא הניבוי למה שבית-המשפט יפסוק , ולא מעבר לכך .
To the book |
|
|