אחד מכוחות המשיכה של הרעיון האסלאמיסטי , מעלייתו ועד ימינו , הוא הצלחתו לזקק רעיונות תיאולוגיים ופוליטיים מורכבים לנוסחאות פשוטות וקליטות , שוות לכל נפש , המציגות עצמן כאמת נחרצת , קבועה , בלתי ניתנת לערעור או למשא ומתן , שמקור הסמכות שלה הוא הטקסט הקדוש , הנתמך בלקחי המציאות כהווייתה . מקור עוצמה אחר של האסלאמיזם , בעיקר בזרמיו המדיניים והאינטלקטואליים הוסטיים המרכזיים , הוא היפוכה לכאורה של נחרצות זו . מנהיגיו נכונים להסכים לפתרונות פרגמטיים , ואלה נתמכים באותו מצע תיאולוגי והלכתי שהוא יסוד האמיתות הנחרצות . דוגמא לשניות שבין אידיאולוגיה לפרקטיקה היא המתח שבין דרישתם הבלתי מתפשרת של פלגי האחים המוסלמים לכונן משטר הלכה , לבין נכונותם לשתף פעולה עם משטרים שלא נענים לתביעה זו , ואף להתמודד בבחירות שתוצאתן היא השתתפות בבתי נבחרים שאינם כפופים להוראות ההלכה - נכונות המוסברת בכך שהיא מקדמת את יעדיה העליונים של התנועה . יחסם של הזרמים האסלאמיסטיים המרכזיים לישראל ולציונות הוא ביטוי נוסף לשניות זו . האסלאמיסטים רואים את פלסטין המנדטורית כולה כאדמת וקף ( הקדש , ( כאיבר בלתי נפרד מהמולדת האסלא...
To the book