עבר והווה נכרכו זה בזה

שנות הפעילות התנועתית לא השכיחו מצביה את העבר הכואב של בני עמה ולא ריככו את יחסה לממלאי התפקידים בגטו , וכאמור , לא היתה בה שום מחילה למה שכונה 'גרמניה החדשה . ' באוקטובר , 1960 לאחר שדוד בן גוריון הודיע מעל במת הכנסת על לכידתו של אדולף אייכמן , והתרגשות גדולה אחזה באזרחי ישראל , פרסמה צביה מאמר שבו חשפה טפח מן הייסורים שייסרו אותה כל חייה . היא התוודתה , כי בכל פגישה שהיא פוגשת ניצולי השואה , היא מבקשת לחזור ולתת ביטוי לתקופה האיומה שפקדה את העם היהודי "ולהעלות זכר מן הגילויים הכבירים של הגבורה היהודית , אני נסערת ברוחי , שוב ושוב וחרדת מבוכה תוקפת אותי : הימצא בי הכוח לביטוי כזה ? אכן , טרם נמצא הניב בשפת אנוש פשוטה , להביע בו את הוויית השואה והחורבן , " והיא האמינה שיצחק קצנלסון בלבד , משורר השואה שקונן "על העם היהודי שנהרג , " הצליח בכך . צביה האמינה שזממו של העם הגרמני להשמיד את היהודים החל הרבה "לפני , " 1940 וכי הגרמנים הצליחו משום אותה תמימות שלא הניחה לאיש להאמין ב"מזימת שטנים כזאת . " חברי תנועות הנוער הציוניות היו היחידים שהבינו את המזימה , כתבה , והם הפצירו בציבוריות היהודי...  To the book