מיתוס וסמל

לילידי שנות סוף הארבעים וראשית שנות החמישים נקל היה להתרשם שדמויות כמו צביה , יצחק , אבא קובנר , חייקה גרוסמן , רוז'קה קורצ'ק וחבריהם , השורדים האחרונים מקרב הלוחמים , הובלטו במיוחד בטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה , בעת חנוכת אתרי זיכרון ומוסדות הנצחה ובגילויי . 1 ברזל , עד כלות רמנגר , עמ' . 259 מחאה ציבוריים כנגד גרמניה . "בשביל שיעשו , צריך לאפשר לעשות . הפריעו להם . מישהו לא היה מעוניין . ברגע שהגיעו לארץ לא כל כך נתנו להם דריסת רגל , " יאמר לימים שמחה רותם , אולם מנשה גביסר לא ציפה ליותר מכך והאמין שאדם צריך לדעת "לרדת מגדולתו . " צביה , לדעתו , לא נזקקה מעולם לתפקיד ולכבוד הכרוך בו , כי "היתה לה גדולה גם בלול" והיא לא עשתה 2 דבר כדי להעצימה . אולם גם ללא קשר לעמדתה של הנהגת היישוב ולמערך הכוחות הפוליטיים , הפכו צביה , יצחק וחבריהם , לפרק זמן מסוים , לסמל חי של גבורה בעיני חברי תנועתם ובעיני היישוב ולדובריהם הבלתי מוכתרים של ניצולי השואה בארץ . "שמה היה לסמל , " נכתב בבוא צביה לארץ , "סמל לאותו החלוץ הלוחם והמגשים שהעז למרוד בסדרי החיים המקובלים של הגולה היהודית ויצר בה איים של הו...  To the book