|
|
צביה היתה שלמה עם החלטתה להמשיך הלאה ולהתמקד בחיי הקיבוץ והתנועה - פעילות נמרצת שזכתה להערכת הכול . גם הקמתו של חדר אוכל חדש , עניין כה פרוזאי , היה מסוגל לעורר בה גאווה והתרגשות כבירה . היא הסבירה את שמחתה באמרה : "זר לא יבין אולי לשמחה זו " ... וכיוונה לעובדה שעשרים שנה לאחר השואה , היא יכולה היתה לבחון את ההישגים שהשיגו בקיבוצם , הישגים שהיו בבחינת הגשמת החלום שלה ושל חבריה בעת שישבו בגטו . צביה דיברה בהתלהבות רבה ובשמחה על שובם של ראשוני הבנים מהצבא , על הצטרפותו של גרעין חדש של תנועת המחנות העולים ולידתם של ראשוני הדור השלישי : לפני עשרים שנה , כאשר שארית הפליטה של התנועה באה ארצה , לא האמינו רבים , ואולי לא האמנו גם אנחנו , כי היא יכולה ומסוגלת לבנות יישוב חדש , עצמאי בארץ . אך חיוניותה של התנועה הפכה תוך ימים ושבועות פליטים לחלוצים . דבר זה התבטא בחתירה הבלתי נלאית לארץ , ברצון העז להקים בית , לבנות את העם מהריסותיו . והיום אנו מתברכים במעשינו , בבנים שחינכנו למצוות ולמעשים , בשורש שהכינו באדמה הזאת . אלה היו הפסגות החשובות בחייה . כאשר בוחנים את חייה של צביה במהלך שנות החמישים ...
To the book |
|
|