386 צירים הגיעו לקונגרס הציוני בבאזל כדי לדון בענייני השעה בצל אובדנם של מיליוני יהודים בשואה . הימים לפני פתיחתו הרשמית היו מלאי מתח לנוכח החשש מפני מאבק שיתפתח בין האקטיוויסטים , ביניהם חברי הקיבוץ המאוחד והתנועה לאחדות העבודה ברוחו של טבנקין , לבין הזרם שהיה קשור למפא"י . מספר הצירים ששלחה אחדות העבודה לא היה גדול , וחווקה פולמן רבן שנמנתה אף היא עמם , חשה בקריסת התקוות הגדולות שהתפתחו לאחר המלחמה : ... " חלומות ותקוות יפים הולכים לאיבוד . היו לנו ימים קשים במשלחת - היינו צעד אחד לפני הפילוג . " צירופה של צביה למשלחת עורר אי נחת אצל מי שטענו שלא ניתן ייצוג נאות ללוחמים מן התנועות האחרות , וגם יצחק בהגיעו לבאזל , נתקל ביחס אמביוולנטי משום שנתפס בעיניהם כאישיות פוליטית . כאן ראוי להזכיר שבן גוריון , שפגש בו בכינוס לונדון ב , 1945 כבר סימן לרעה את יצחק , והתעלם ממנו . הקבוצה שהגיעה עם יצחק מפולין , מעיד חבר שנכח בקונגרס , נותרה מבודדת למדי . יצחק מצא נחמה בפגישה המחודשת עם צביה . בבוקר פתיחת הקונגרס , ישבו לא הרחק מהכניסה לאולם , ליד שולחן צדדי , שני אנשים צעירים שמשכו את עיני הנאספים...
To the book