עורה הררית , פעילות חינוכית ותרבותית ענפה , ניסיונות ספורדיים להוציא חברים אל מחוץ לשטח הכבוש והוצאה לאור של עיתונות מחתרתית היו הפעולות העיקריות שבהן התמקדו תנועות הנוער מאז הכיבוש הגרמני . אולם הידיעות מהמזרח שהגיעו למן יוני , 1941 ובעיקר בשלהי אותה שנה , חוללו מפנה , וחדרה ההכרה , כי התמקדות בעבודה החינוכית שוב אינה תגובה הולמת להתפתחויות במזרח ולסכנה הקיומית . ההנהגה חשה כי בוזבז זמן יקר . המידע על ההרג ההמוני בפונאר , שהביאו ידידים פולנים והשליחים 4 3 2 שלמה אנטין , חייקה גרוסמן ואדק בוראקס מווילנה , עורר , כאמור , חוסר אמון בציבור היהודי בוורשה , ובעיקר במנהיגיו , ואילו בקרב תנועות הנוער הם חיזקו את ההכרה שההתפתחויות חמורות מכפי שניתן לחזות וכי וילנה היא ראשיתה של "השמדה גמורה , " סיפרה צביה . בגישתה המעשית היא כמו חזתה מראש את שיתרחש בעתיד , כשהפטירה : "את האסון הזה יעבור רק מי 5 שימצא לו איזה מרתף טוב ויסתתר . " המידע שהביאו השליחים היה האירוע המכונן שחשף את האנשים להכיר בעובדה שהם עומדים בפני תכנית מגובשת ומחרידה המיועדת להשמיד את בני עמם - הכרה והבנה 6 שבעקבותיהן החליטו חברי ...
To the book