ב. ברק

הקשיים שלתוכם נקלע רוסו כאשר קיבל את תורת הזכות הטבעית המודרנית ועיין בה היו יכולים לעורר שיבה אל התפיסה הקדם מודרנית של הזכות הטבעית . שיבה כזאת , ברגע האחרון כביכול , ניסה אדמנד ברק לשוב . ברק צידד בעמדתם של קיקרו ושל םוארס נגד הובס ונגד רוסו . "ככלל , אנו ממשיכים לקרוא , כמו בשני הדורות האחרונים , את סופרי העת העתיקה הטובה * יותר משהדבר נעשה ביבשת אירופה , לדעתי . הם מעסיקים את מוחותינו . " ברק צידד ב"םופרי העת העתיקה הטובה" נגד "הפילוסופים הפריזאיים" ובפרט נגד רוסו , יוצרי "מוסר חדש" ו"עורכי ניסיונות נועזים במוסר . " הוא דחה בבוז את "הפילוסופיה שמתיימרת לגילוי תגליות בארץ הבלתי מוכרת של המוסר . " את פעילותו הפוליטית אכן הדריכה מסירותו לחוקה הבריטית , אבל הוא תפס את החוקה הבריטית ברוח קרובה לזו שבה תפס קיקרו את הקהילה הפוליטית הרומאית . ברק לא כתב אף חיבור תיאורטי אחד על עקרונות הפוליטיקה . כל התבטאויותיו על הזכות הטבעית מופיעות באמירות אישיות , המכוונות לשרת מיידית מטרה מעשית ספציפית . בהתאם לכך , הצגתו את העקרונות הפוליטיים השתנתה במידה מסוימת עם השתנות המצב הפוליטי . מכאן שהוא עש...  To the book