א הזכות הטבעית והגישה ההיסטורית

רוב המקרים ההתקפה על הזכות הטבעית בשם ההיסטוריה באה בצורה ^ mi זו : הזכות הטבעית טוענת להיותה זכות שהשכל האנושי יכול להבחין בה , זכות שהכל מכירים בה ; אבל ההיסטוריה ( לרבות האנתרופולוגיה ) מלמדת אותנו שזכות כזאת אינה קיימת ; במקום האחידות המשוערת אנחנו מוצאים מגוון אינסופי של רעיונות על הזכות או על הצדק . במילים אחרות , לא תיתכן זכות טבעית אם אין בנמצא עקרונות צדק שאינם ניתנים לשינוי , אבל ההיסטוריה מראה לנו שכל עקרונות הצדק הם בני שינוי . אי אפשר להבין את משמעות ההתקפה על הזכות הטבעית בשם ההיסטוריה לפני שמכירים באי רלוונטיות הגמורה של טיעון זה . קודם כל , "הסכמת האנושות כולה" בשום פנים אינה תנאי הכרחי לקיומה של הזכות הטבעית . כמה מן הגדולים במורי הנכון הטבעי * טענו שדווקא אם הנכון הטבעי הוא רציונלי , גילויו מניח מראש את טיפוח התבונה , ולכן לא יהיה הנכון הטבעי מוכר לכל : אף אין מקום לצפות שהנכון הטבעי יהא מוכר בקרב פראים . במילים אחרות , אם נוכיח שאין שום עיקרון של הצדק שלא הוכחש אי שם או אי פעם , עדיין לא הוכחנו שכל הכחשה נתונה היא מוצדקת או הגיונית . יתר על כן , היה ידוע תמיד שמושגים...  To the book