פרק ו': מה נספר לילדים?

בהסכמות של מבוגרים ג'יל קרמנץ חזתה באבלו של ילד , בן ידידתה שנפטרה , והתרשמה שנחוצה לו עזרה מן הזולת במימוש ובביטוי רגשות צערו . היא ראתה את התפקיד שמילאו שיחות אינטימיות עם שכנים בעיבוד אבלו של הילד , וכך גמל בה הרעיון לכתוב ספר , שימלא תפקיד של רע נאמן לילדים בשעת צערם . בספר יפגשו ילדים אבלים את אחיהם לצרה ומפגש זה ימלא תפקיד מרפא ומנחם . בהקדמה לספרה "איך מרגישים כאשר הורה נפטר" ; 1981 ) עברית : ( 1990 מפרטת ג'יל קרמנץ את המניעים ואת המחשבות שהביאוה לכתיבת הספר : " נראה היה שהילדים מעריכים את זה שלמישהו איכפת - אדם מבחוץ שלא היה ההורה שנשאר בחיים או קרוב משפחה אחר . וזה סייע ואישר את תקוותי שילדים אחרים שסבלו את האבדן הנורא של הורה , ימצאו ניחומים ויתחזקו על ידי התוודעות לנסיונם ורגשותיהם של שמונה עשר הילדים ש'מדברים' בספר זה . כמובן שהתנסותו של כל ילד שונה מזו של רעהו , וכמובן לא תיתכן נחמה קלה ופשוטה לכאב על מות הורה . אך כולנו יודעים עד כמה יכולה להקל הידיעה וההבנה שאחרים חוו אותה הרגשה שלנו [ ... ] אני מאמינה [ ... ] שילדים - והורים - יכירו ויקבלו מהם נחמה ותמיכה " . " אני מקוו...  To the book