פרק א': תחבולות של הכחשה

חלק ראשון : אובק וקניין - אובק שהוא קניין את שירה של רחל "מתי" ( תשכג : קסד , ( מקדימות מילות המוטו "רק המתים לא ימותו . " שיר קטן זה מבטא בשלווה סטואית את הפרדוקס הגדול של עיבוד האבל , הלא הוא הצורך להביא לניכוח בקטיגוריה קיומית חדשה , את מה שאינו נוכח יותר בקטיגוריה קיומית פשוטה . עצותיהם של כל המטפלים באנשים מתאבלים מכוונות את האבלים אל השגת השלוה הזו ואל הבנת התלכדות הניגודים שבצירוף "אובדךקניין . " בדרך כלל , שעה שאנו נפגשים בביטוי אוקסימורוני ( המצרף ניגודים , ( אנו נוטים לפשר את הדיסוננס הקוגניטיבי שהוא מעורר על ידי העדפת משקלה של משמעות המילה הראשונה בצירוף , או קבוצת המלים הראשונות , וייחוס אופי של לוואי , של מאייך , למילה האחרונה , או למלים האחרונות . כך בצירוף "רק אשר אבד לי - קנייני לעד , " יש משקל ברור של משמעות מתחום הריאליה לקטע האובדן , ואנו מפרשים את הפסוק כדברים החלים על אובדן של ממש ; ואילו הקטע אודות הקניין מתפרש כתיאור אופיו המדוייק של האובדן : זה אובדן מן הסוג הנשמר לעד , זה אובדן שאינו מרחיק את האבוד ממרחב חייו של המאבד אלא דווקא מקבע אותו בהם לנצח . דברים בנוסח ...  To the book