|
|
בשנת 1917 התפרסם חיבורו של פרויד "אבל ומלנכוליה" ובו נטענו טענות ראשוניות בדבר טבעו של האבל . פרויד , כמו רבים אחרים העוסקים בתחום זה , תיאר את האבל כתגובה על אובדן אדם אהוב , או כתגובה על אובדן אחר של דבר חשוב ויקר , כגון אובדן החירות או אובדן אידיאל אחר . שתי הארות חשובות בדברי פרויד יש בהן כדי להסביר , לנמק ולהצדיק תופעות בהתנהגותם של אנשים בהקשר של אבל . האחת היא תפישת האבל כתהליך המוביל משיבוש המערכים ההתנהגותיים והנפשיים , דרך סידרת שלבי ביניים , אל איחוי וריפוי של המערכים שהשתבשו . במלים אחרות - תהליך המוביל מדיסאינטגראציה לאינטגראציה אינדיבידואלית וחברתית . ההארה השנייה נוגעת להערכת התנהגותם של אבלים , שיש בה לעתים תופעות הנחשבות פאתולוגיות בהקשרים אחרים , אך בהקשר האבל הן סבירות ו"נורמאליות , " ואין לראותן כפאתולוגיות וכמצריכות טיפול רפואי . בין התופעות המאפיינות את התנהגותו של המתאבל מונה פרויד את אובדן היכולת לאהוב , את הפסקת ההתעניינות בעולם החיצוני , מצב נפשי ירוד ועכבות בכל תחומי הפעילות . כל אלה , למרות היותם תופעות הנחשבות חריגות במידה ניכרת מן הנורמה , נתפשים , כאמור ,...
To the book |
|
|