בני משפחת צייזיק לא היו היחידים שזועזעו מכך שגופת אפרים הושארה מוטלת בחולדה "מאכל לעוף השמים וחיית השדה" ( כלשונה של ציפורה לעיל , ( וגם מכך שהדבר לא זיעזע את מנהיגי היישוב והם לא נחלצו לפעולה . מעניין לספר על תגובתו הנסערת של משורר רגיש ועז מבע במיוחד - אורי צבי גרינברג . אצ"ג זעם כמובן על "ערב ואדום" - המרצחים הערביים והשליטים הבריטים , שהפכו מגואלים לבוגדים - אך ביקורתו על מנהיגי מחנה הפועלים " ) היושבים בלשכת הגזית , " כפי שהתבטא , ( היתה חריפה ביותר . הוא ממש יצא מגדרו נוכח ההבלגה והרפיון שגילו הללו בפרעות תרפ"ט ולאחריהן , ובשלב זה הוא החליט סופית לנטוש את מחנה החלוצים , הסוציאליסטים , ו'לחצות את הקו' אל יריביהם הרביזיוניסטים . הפקרתו של אפרים בשטח היתה , מבחינתו , "הקש ששבר את גב הגמל . " הוא ראה בכך עדות נוראה לאדישות ולחוסר האונים של ההנהגה - מעץ אספקלריה ממוקדת לבעיה הכוללת - ונתן לכך ביטוי עז בכמה משיריו , כמדבר מתוך פצע נפשו . הנה שלוש שורות מן השיר 'בשם המתים האלמים' שנכתב בשנת : 1930 "אני — . דם T מדמו T ' האומלל T T של .- ' אפרים ' — : ? איש י חולדה / - T הוא מת , הוא א...
To the book