[הפינוי]

בשעה אחת אחר חצות חזרה קבוצת שוטרים אנגליים , רבים יותר מאשר בפעם הקודמת . הם הביאו אתם אוטובוס , נכנסו לבית וציוו עלינו לעזוב את המקום מיד ! ביקשנום להישאר אתנו עד אור הבוקר ... הם סירבו ! אז ביקשנו שישאירו אותנו לבדנו ... גם לזה הם לא הסכימו . כשעמדנו על דעתנו שלא נזוז מן המקום בלילה , הוציאו אותנו בכוח מן הבית ולא הרשו לנו לקחת דבר , פרט לנשק והתחמושת ששרדו לנו . ... אבל שום דבר לא היה נחוץ לנו , מלבד דבר יקר יחידי שרצינו לקחת אתנו , היא גופתו של אפרים , שלא הובאה לקבורה . ... חברים שרצו לקחת אתנו את גופתו של החבר אפרים ז"ל הוכו על ידי האנגלים בקתות הרובים , והוכנסו בכוח אל תוך האוטובוס . בלב שבור , בחריקת שיניים ובדמעות כבושות בעיניים עזבנו , מאונס , את חולדה . התנחמנו בכך שבדרכנו מן הבית לגורן , שם חיכה לנו האוטו , ראינו עשרות גופות של חללי הפורעים מתגלגלות על הארץ , ושמענו אנקת פצועי השודדים שהתנפלו עלינו לרצחנו . בלבנו הבהבה התקווה שעוד קום תקום ובנה תיבנה חולדה על תלה . סטירת לחי מקצין בריטי - וגופת אפרים נותרת בחולדה , ללא קבורה ממשיך וכותב יעקב אברמסון , בדם לבו : התייעצנו בי...  To the book