כתביה של שרה וקורותיה - מאדר תרע"ה עד שבט תר"ף

מלחמיה , פתח תקווה , ושוב מלחמיה חלק משטחי העיבוד של מלחמיה היו ממזרח לירדן - במושבה נהגו לכנותם : ' שדות עבר הירדן' - ושרה מתארת ביומנה יום עבודה בשדה המרוחק . בהמשכו של הקטע שיובא עתה , מתרחשת 'דרמה' מורטת עצבים ( אשר הושמטה כאן : ( בסוף יום העבודה - בדרכם הביתה - חצו בני המשפחה את הירדן , רגלית . המים הגיעו כמעט עד צוואר , ולרגעים חשבה שרה שהיא עומדת להיסחף ולטבוע ... סוף דבר - רטובים עד לשד עצמותיהם - עברו כולם בשלום . עוד יצויין שהשלווה הפסטורלית המתוארת כאן נקטעה באבחה אחת . פחות משבוע לאחר יום העבודה המתואר כאן - ביום י"א באדר תרע - ה" הותקפה המושבה , השומרים הרגו שניים מן התוקפים , ודב קליי נרצח . על כל זאת ראה להלן בנספח , 'א עמי . 317 לאחר סדר הדפוס יובא תצלום העמוד הראשון מדפי כתב ידו של ברנר - ובו מועתק חלק מן הקטע הניתן בזה ; ( טור המעויינים מציין דילוג על כמה שורות . ( מלחמיה , אדר תרע - ה" [ פברואר [ 1915 אותו יום יום ה' אדר היה , [ יום ששי , 19 בפברואר . [ 1915 אני , אבי , שני אחי = ] אפרים ואהרון ] ואחותי [ ציפורה ] השכמנו קום , ולקחנו לנו צידה למשך כל היום . ישבנו בעג...  To the book