|
|
אחרי מלחמת ששת הימים הנציח בית ספר 'אליאנס' את בוגריו שנפלו - והוציא לאור ספרון בשם 'קטופים באיבם . ' על כל אחד מן הנופלים נכתבו דברים על ידי בני משפחה וחברים , כמו גם על ידי המורים בבית הספר . הנה כמה שורות מדבריה של ארנונה על אחיה הצעיר : הרהורים עול אחות חלפו שנתיים וחצי מאז מותו של עמי . חלל ריק השארת אחריך , עמי , ושום אושר לא יוכל למלאו . הורים הממאנים להתנחם , ואחות שקשה לה להשלים עם הגורל האכזר אשר פקד אותך . ... היתה בינינו חברות נפלאה - קשה להאמין איך צמחה חברות כזאת בין ארו ואחות אשר הבדלי גיל כה גדולים היו ביניהם . ... איך אוכל לתאר אותך - בצבעים חיים - לבני הקטן , עמי , אשר נקרא על שמך ולא זכה להכירך , מבלי לבכות מרה - ולו רק בתוך לבי ? איך אוכל לספר לילדי איזה דוד עליז ונפלא הם איבדו - ודמותך רק ניצבת בתמונות , דמות עלם תמיר ושחור עיניים ... 34 עמי אייל , בנם של ארנונה וצבי , נולד כשנתיים אחרי שדודו נהרג , והוא כבר ידור שלישי' של נושאי השם . ארנונה מספרת שרצתה לקרוא לו בשם המלא - עמירם - אך היתה התנגדות במשפחה . על אודות עמי אייל ראה בנספח ב' לחלק זה , להלן בעמי . 201
To the book |
רם בלינקוב
|
|