פניה

כשהיה עמירם בן תשע , הגיעה לבית המשפחה בהרצליה דיירת חדשה - קרובת משפחה אשר עלתה זה עתה מפולין - ואשר חיים דב וחיה פרשו עליה את חסותם . תוך זמן לא רב "חטפה" האורחת מן הבית את דוד , הבן הבכור - ונישאה לו ... חלפו מאז כשבעים וחמש שנים , ואני מתארח בסלון ביתה של פניה בלינקוב ברמת גן . היא מעלה זיכרונות , מעבירה לנגד עיניה את מראהו של עמירם הילד , עמירם הגבר הצעיר - ולפתע היא מתחלחלת וכל גופה מזדעזע : פתאום , בלי שום התראה , פתאום הוא מת ... עוד נדבר בהרחבה על הלילה בו נפל עמירם ; עוד נראה כי תשע עשרה שנה אחר כך נחתה על פניה ודוד מכה נוספת - איומה מקודמתה וגם קשורה בה - אך נקשיב עתה לדבריה של פניה : עמירם ... עמירם היה הכקנר של המשפחה . היה בחור כל כך נהדר , כלבך יפה - באמת , כתר , אני אומרת לןל ... אץ לי מילים לתאר את עמירם ... היה בן אדם עם נשמה ... היה , כמו שכותבים ... ( פורצת בבכי . מתקשה להמשיך . לאחר הפסקה קצרה - חוזרת אל הסיפור . (  To the book