איה, מיכלי

עתה - לאחר שאפילו על מצבת קברו של יונתן כבר סיפרנו - עלינו 'לשוב לאחור , ' ולהקשיב לנפשות הקרובות אליו מכול . עשרים שנה חיתה איה עם אבא , עד מותו , ומיכל - רק שמונה ... ישבתי עם שתיהן בסלון ביתה של מיכל ברמת השרון , ולא פעם במהלך השיחה הציפו דמעות את עינינו . מיכל משחזרת 'זיכרונות ראשוניים , ' של ילדה - מגעים , ואפילו ריחות - ואיך היתה מתענגת כשהיה אבא נושא אותה בזרועותיו ... הנה כך היא סיפרה : הזיכרונות שלי מקוטעים , הרי הייתי רק בת שמונה כשאבא נפטר ... אני זוכרת את הפינה הקבועה שהוא ישב בסלון . זוכרת שהוא לקח אותי אתו על הטרקטור , בשדה מול הבית . זה היה הכיף הכי גדול - להיות כל כך גבוהה ! אני הייתי נורא קטנה , והטרקטור - בירוד עם אבא - היה כזה ענק , אדיר ... ועוד כיף מיוחד , לנסוע אתו למלא דלק בטנדר . הוא היה לוקח אותי במיוחד לתחנת דלק שנתנו שם מדבקות , מתנות לילדים - כל מיני חיות ודברים כאלה - והייתי מדביקה אותן בחדר . הנה , תראה כמה זה היה משמעותי בשבילי , עד היום אני שומרת ... ( נכנסת לחדר הסמוך , מביאה שקית , ושופכת על השולחן מדבקות צבעוניות של סוס , ופרח יפה , וגם תוכי ? דול מקו...  To the book