|
|
" כיצד מעצבים חג בחברה שאין בה רציפות ומסורת ? כיצד מנחילים אותו לדור ההמשך - " ? שואלת מירי עשות , כתבת "דבר , " בראיון עם אב ) ג" יוני , ( 1994 ואריה , שברבות השנים כבר עיצב לו משנה סדורה , משיב : " ראשית , חג אי אפשר להנחיל . חג נוחלים . נוחלים את חוויית החג בתוך המשפחה , בקהילה , בחדר האוכל , כזכרונות ילדות . במראות , בקולות הפנימיים , בחושים . ומי שאינו נוחל את החגים בבית הוריו , אין סיכוי שבית הספר ינחיל לו חגים במלוא משמעותם . ובאופן סימולטני לחוויה הרגשית יש להבין את התכנים של שירי החג וסמליו , מתי נכתבו ולשם איזה מאורע בהיסטוריה של עם ישראל . במלים אחרות , זהו משולש שווה צלעות - המשפחה , החינוך , הקהילה - כשכל אחת מן הצלעות אחראית לקיומו . [ ... ] באמצעות החוויה זורמים המסרים והערכים כמו מחזור הדם בגוף האדם . לקיבוץ יש כל הנתונים הללו : אורח חיים אורגני של שלוש רשויות - משפחה , קבוצה חינוכית ועדה . וכל זה במעגל סגור . הנחלת המסורת והמורשת הם הנושא החשוב ביותר . אי אפשר לוותר על הגדרת זהותך היהודית , ולא ללמוד ציונות ותנ"ך והיסטוריה של ארצך . הדור הצעיר - מטיילים בארץ , חיילים ...
To the book |
|
|