ב. ימים ראשונים בבית השיטה

רק בסוף אותה שנה הצטרף אריה אל חבריו במעיין חרוד - "קבוצת החוגים , " שתעלה זמן קצר אחר כך לאדמת שאטה ותקים בו את הקיבוץ הראשון של "החוגים" - בית השיטה . לאט לאט , שלב אחר שלב , הופכת חבורת הנערים והנערות לחברה המקימה קיבוץ , מעבדת את אדמתה , חיה באוהלים אך מתחילה בבניית בתים של ממש . בין דכאונות של בדידות לבין הורות מעגליות של לילות שבת סוערים הולכים ומתהווים גם חדרי המשפחה : יש שהאוהל הזוגי הוא הסימן היחיד להיותם "יחד , " ויש הרותמים עם ערב עגלה ונוסעים אל הרב הליברלי בכפר יחזקאל , והוא מקדש אותם בטבעת העוברת מזוג לזוג , ולא אחת כרסה של הכלה כבר בין שיניה . ולחוגיסטים יש כבר ילדים , ובבית השיטה יש פעוטון ויש גן . החיים מתייצבים והולכים , ומסביב - אדמה חשופה , השדות זרועים אבני בזלת , מדרכות אין , בחורף מבוססים במגפיים בבוץ , והשכנים הערבים מסביב מגלים שנאה ל"גורם הזר" שהתיישב ביניהם . הוויה של מעשי בראשית בצד מתח בטחוני , עוררות קולקטיבית בצד בדידות אישית . "אתה אילם ואין עם מי לפרוק נסתרות לב , " מתוודה אריה , בזכרונותיו המאוחרים , על מצוקותיו האישיות . באוקטובר 1939 הגיעה לבית השיטה...  To the book