מדרש מיסטי לסיפור תיבת נוח ביצירותיו של פרוסט

פתחנו את ספרנו במובאה מפרוסט העוסקת בתיבת נוח - וראוי לסיים אותו באותו נושא . סיפור זה זכה להתייחסות נוספת בבעקבות הזמן האבוד , התייחסות חדשה ומעמיקה המצביעה על תהליכים חשובים בהתפתחותה של היצירה . בהקדמה לתענוגות רמים משמש הסיפור המקראי את היוצר לתיאור מצבי נפש , ואילו בבעקבות הזמן האבוד הוא משוחרר מכל זיקה לאירועים שוטפים ומשמש מעין אלגוריה וסמל לכתיבה ולסוד היצירה ודרכיה . אי אפשר להתייחס לסיפור תיבת נוח ומשמעותו ביצירה בלי להתייחס להתפתחות חקר המזרח הקדום במאה ה . 19 אחד החוקרים בתחום זה , גאםטון מאספרו , ( Gaston Maspero ) מוזכר פעמיים בבעקבות הזמן האבוד , ונראה שהמספר מוקיר את מפעלו ועבודותיו בשחזור אוצרות התרבות האכדית , ובהם האפוס של גילגמש . על פי האפוס של גילגמש , שיש הרואים בו מקור לסיפור המבול בתנ"ך , נבחר שמקזנפיקזתים על ידי האלים לבנות תיבה . שמשנפישתים הוא משרתו של אאה , אדון החכמה , התופס מקום נכבד בקרב האלים . אלה החליטו להחריב במבול את העיר סוריפאק השוכנת על גדות הפרת . על פי עצתם יש צורך לבנות תיבה כדי להציל את שמשנפישתים , אך אאה לא רצה לגלות את סוד בנייתה לבן תמות...  To the book