מיסטיקה ומוסיקה

בהארה האחרונה , אורם של הרקיע השביעי או של ונציה השמיימית צופן בתוכו את סגולת הכתיבה - כלומר , את אפשרות הכתיבה של בעקבות הזמן האבוד . האור הוא מקור השפע שהכתיבה יונקת ממנו . רעיון זה , העומד במרכז המפעל הפרוסטיאני , גלום גם במונח "זוהר" ומצוי בשורות הפתיחה של ספר הזוהר . הוא כולל חכמה , בריאה , חקיקת היקום בתוך האינסוף . דבר זה מתברר היטב מתרגומו של דה פולי , תרגום פרשני המשתמש בשפה פיוטית מאוד , המיטיבה לתאר את היווצרות ה"ראשית" על ידי ד'כאה על האינסוף של "הסתום מכל סתום . " לפי ההקשר , הן במקור והן בתרגום , צליל ההכאה הוא המחולל את העולמות . בהמשך מדובר על אלוהים המתגלה לאליהו "בקול דממה דקה . " תרגומו של פסוק יב במלכים א , פרק יט , עורר תמיד קשיים רבים ; יש שתירגמו "צליל עדין ודק , " ויש שתירגמו "צליל של משב קליל . " מתוך התיאור של הסונטה והשביעייה של ונטייל נראה שמה שהיה חשוב לפרוסט הוא שהאל מעדיף להתגלות בצליל , ולא ברעם , רעש ואש . בפרק המוקדש למוסיקה ניסינו להראות עד כמה זו מסמלת ביצירתו של פרוסט את השפע של הלוגוס . בדומה לבריאת העולם אצל המקובלים , כך גם אצל פרוסט הבריאה מתרחש...  To the book