הפרספקטיביזם ביצירתו של פרוסט

החזרות וההישנות הן סימן היכר לפואטיקה של פרוסט . אחרי שנטש את הכתיבה שהמניע שלה הוא תיאור האדם המתנגש עם העולם , בחר למקם את המשמעות דווקא במשך - כלומר בחזרה איטית על הדברים המרכיבים את חיי היום יום : ארוחות , טיולים , פגישות מכוונות ואקראיות , התלבשות לקבלות פנים . כתיבה כזאת אפשרית אם מוותרים על הגישה הבאלזאקיאנית כלפי המציאות - כלומר , על ראיית הסופר את עצמו כמלך שליט בממלכתו . ה"אני" הפרוסטיאני , ובמיוחד המספר , מקיים עם המציאות קשר של שוויון . במערך זה , שאין בו יחסי כפייה , מתגלים לעיניו המחזות על כל צדדיהם , מתוך עושר של נקודות ראות . כל מחזה ומחזה נעתר לו וחג כקליידוסקופ , כל רגע מפתיע בייחודו ובגילוייו , כגון תנועה של חליצת נעליים המחזירה לו את סבתו האבודה . בעולם מעין זה , כל קשר וגילוי אנושיים המבקשים להתבסס על יוזמות ותכניות , על כוח וכפייה , נידונים מראש לכישלון . רק מנקודת ראות שכולה ויתור מסוגל המספר לחוש במירב הפרטים ולשלבם במסגרת רחבה ועמוקה יותר של זמן וחלל . אבל בשונה מווירג'יניה וולף , האובייקטים של פרוסט מתוארים במושגים אינטלקטואליים בהירים , ועל כן הם ניתנים לתזמו...  To the book