הסופר ברגוט

בבית מוראן פוגש המספר את ברגוט , וכאן הוא מוצא הזדמנות להרצות על הספרות ועל הקשר בינה לבין המציאות . אביר חלומותיו , שנראה לו בדמיונו כאיש עדין לבן שיער , התגלה במציאות כבעל זקן שחור ואף גבנוני . המספר הנדהם לא הצליח לקשר בין השלושה - האיש שחלם עליו , הכתבים והאיש הממשי . ברגוט פתח בדברים ; צליל קולו של ברגוט וצורת ההבעה שלו היו רחוקים מרחק רב מדרך כתיבתו . המספר התקשה להתאים בין הקול ולבין אופיים הפואטי והמוסיקאלי של הספרים . אלו העידו על איכויות יסוד המצליחות להפתיע את הקורא תמיד מחדש , ואילו דיבורו המיוחד עורר את המספר לגלות את משמעותם של הדגש , המצלול והמקצב ביצירתו . אין לך דבר המשנה את תכונתו החומרית של הקול יותר מתוכנן של המחשבות : עומקן של דו התנועות , עוצמתם של העיצורים השפתיים מושפעים מהן . גם ההיגוי מושפע . היגויו שלו נדמה לי שונה לחלוטין מאורח כתיבתו , ואף הדברים שאמר היו שונים מאלה שמילאו את יצירותיו . אולם הקול עטה מסכה שלא הניחה לנו לשוב ולהכיר את הפנים שנתגלו לנו קודם לכן בסגנונו . בקטעי שיחה מסוימים , שבהם נהג ברגוט לדבר בצורה שנראתה מלאכותית ולא נעימה רק בעיני מ . נור...  To the book