הקדמה

בהיותי פעוט , דימיתי בנפשי כי שום דמות מכתבי הקודש לא המר עמה הגורל כפי שהמר עם נוח - בגלל המבול , שכפה עליו הסתגרות בתיבה למשך ארבעים יום . מאוחר יותר חליתי הרבה ונאלצתי גם אני להישאר ימים ארוכים ב"תיבה . " אז הבנתי שמעולם לא יכול נוח להיטיב ולראות את העולם מאשר מבעד לתיבה , אף על פי שהיתה סגורה ולילה כיסה את הארץ . כאשר התחלתי להחלים , פתחה אמי , אשר לא נטשה אותי ונשארה בקירבתי גם בלילה , את "חלון התיבה" ויצאה . אמנם שבה , עם ערב , כמו היונה . אחר כך החלמתי כליל , וכמו היונה "לא יספה שוב אלי עוד . " דברים אלה , אשר נכתבו ב 1894 בהקדמה ליצירת הנעורים תענוגות וימים , מציעים ראייה חדשה של תיבת נוח . זו מצטיירת כאן כגן עדן אבוד ולא כמקום מסתור ארעי מפני שואה עולמית . מחלתו של פרוסט הילד איפשרה לו שהייה מתמשכת בקירבת אמו , אותה יונה המשפיעה שלום וחסד עלי אדמות . היציאה מן התיבה , מאותו חדר שבו היה סגור ומסוגר עם אמו , תהווה את ראשית הגלות ולא את סופה של פורענות ותחילתה של גאולה . ברם , כשתים עשרה שנה לאחר כתיבתם של הדברים האלה ישנה פרוםט את דעתו מן הקצה אל הקצה , כאשר יתחיל לכתוב את יציר...  To the book