פרק שישה־עשר: ברקוביץ ויהדות ארצות הברית

תקוות ואכזבות ברקוביץ הגיע לסידני בשנת . 1946 אף שמבחינה חומרית התפרנס בכבוד , הוא ראה קושי אישי במצבה הרוחני של הסביבה שבה תפקד כרב קהילה . כך הוא כתב לרב ווינברג במכתב בשלהי שנת : 1948 " אבל העניות הרוחנית פה מאיימת , בכדי לבנות ולנטוע את הנחוץ , הייתי מוכרח לתת לכל הפחות עשר שנים מחיי ליהדות האוסטרלית , אבל זה אינו כדאי . " דבריו מעידים באופן ברור כי הוא חש גלות כפולה ביבשת זו בקצה הגלובוס . ברקוביץ אמנם הכיר טובה לאוסטרליה על שפתחה את שעריה בפני פליטים ניצולי שואה מבני משפחתו ששבו לטרנסילבניה לאחר השואה , ברם , כמי שייעד עצמו למפעל אינטלקטואלי פילוסופי בתחום היהדות , חש שאין לו עתיד בארץ זו , וגם המאמץ ליצור סביבה שתהא לפי רוחו נראה לו כדבר שמעל לכוחותיו . ברקוביץ עזב את אוסטרליה והיגר לארצות הברית בשנת , 1950 מתוך תקווה לפתוח דף חדש בחייו . בהמשכו של המכתב המוזכר לעיל הוא נתן ביטוי לשתי משאלות : "לעבוד במחקר ובמדע וכן לעזור בפתרון השאלות [ ההלכתיות ] הרבות של המדינה החדשה [ בארץ ישראל ] - בלא שום מניעה מצד הבלי משרת הרבנות של מה בכך . " במשפט זה מתמצת ברקוביץ את תקוותיו לגבי מה שי...  To the book