|
|
לפני שנעמוד על ייחודיות תפיסתו התיאולוגית של ברקוביץ נאמר מילים אחדות על הנושאים שהוא לא טיפל בהם . התיאולוגיה של ברקוביץ אינה עוסקת בבעיות ה"גרולות" שבהן דשו בימי הביניים במסגרת הפילוסופיה היהודית . הוא דחה את ההתדיינות של חכמי ימי הביניים אשר שאפו ליצור תיאולוגיה יהודית באמצעות שילוב תפיסות אריסטוטליות או ניאו אפלטוניות בהגותם . כמו כן , ברקוביץ לא ראה טעם בהשקעת מאמצים אינטלקטואליים במציאת הוכחות רציונליות או מטפיסיות למציאות האל . הוא ביקש להגדיר את הדת לא על ידי דיון בשאלות מופשטות , כפי שנהגו הוגי דעות רבים שעסקו בקשר בין האל לאדם , אלא על ידי התמקדות בזיקה הקונקרטית בין האל לאדם , מתוך הנחה ש"אלוהים מתעניין באדם ובעולם . " לפיכך , במרכז תפיסתו התיאולוגית של ברקוביץ מצוי המפגש של האדם עם האל , כפי שזה נחווה בספרי התנ"ך על ידי גיבורי המקרא . מפגש זה בין האל לאדם הוא מפגש הקורא לשותפות בין בורא לנברא , ומשמש כמקור השראה למפגש הבין אישי . המופת לכל המפגשים הוא המפגש עם אלוהים . אלוהים פוגש את האחר מתוך עניין ומעורבות . אופן מעורבותו של אלוהים בעולם הוא המופת הנצחי לאופן שבו יש לפגוש...
To the book |
|
|