פרק שני: יחסי הלכה ואגדה כבסיס לפילוסופיה של ההלכה

הדעה הרווחת ברוב הישיבות , ועודנה שלטת בקוריקולום של תוכניות הלימודים שלהן , היא שהאגדות המשובצות בתלמוד לא הובאו כחלק מהמשא ומתן ההלכתי אלא לצורך הוראת מוסר , חינוך למידות או כמופת למעשיהם של הקדמונים . מידור זה בין ההלכה לאגדה נתלה בכמה אמרות קדומות : "אין למדים מן ההגדות , " "דברי האגדה לאו כשמועה הם , אלא כל אחד דורש מה שעלה על לבו ... לפיכך , אין סומכים עליהם . " מנחם אלון במפעלו המונומנטלי על המשפט העברי ביקש להציג את חשיבותה של התרכובת בין הלכה לאגדה כשני חלקים הבונים את שלמות משפט התורה : "זיקת גומלין זו שבין הלכה ואגדה , יסודה במקור משותף לשתיהן . חכמי ההלכה היו בעת ובעונה אחת גם חכמי האגדה , כשם ששקלו וטרו בניתוח הנורמות המשפטיות , כך ביקשו לעמוד על מניעיה המוסריים פילוסופיים . בכללו של דבר , שני חלקים אלה הם שני צדדיה של מטבע אחת , של התורה שבעל פה , וכל צד ניזון ומתפרנס מרעהו . " ראוי להדגיש כי ברקוביץ עסק ביחסי הלכה ואגדה כבר בראשית עבודתו העיונית בתחום הגות ההלכה . הוא עשה זאת בספר שחרות שכתב בשם "מהו התלמוד , " ? שפרסם בגרמנית עוד בהיותו רב קהילה צעיר בברלין . כבר בספרו ...  To the book