|
|
ה אחות עבדה ביחידת טיפול נמרץ תינוקות . כבר כמה שעות היא העניקה תשומת לב מיוחדת לתינוק אחד , ומה שראתה לא מצא חן בעיניה . צבע עורו , סימן מפתח לבעיות פוטנציאליות , נע בין גוון בריא של ורוד לבין גוון עמום ומטריד . פתאום , בתוך שניות ספורות , התינוק קיבל צבע כחול-שחור עמוק . קיבתה של האחות התהפכה בקרבה . רופא וטכנאי רנטגן הוזעקו לחדר . הצוות הרפואי שהגיע פעל על פי ההנחה שריאותיו של התינוק קרסו , בעיה נפוצה אצל תינוקות מונשמים . הצוות עמד להתחיל בהליך המקובל במקרה של קריסת ריאות , הליך הכולל ניקוב החזה והחדרת צינורית לשאיבת האוויר שסביב לראות שקרסו , כדי לאפשר להם להתנפח מחדש . אלא שהאחות חשבה שהבעיה היא בלב . ברגע שהבחינה בצבעו של התינוק – הכחול-שחור הנורא הזה – היא חשדה שזה מקרה של פנאומופריקרדיום , מצב שבו אוויר ממלא את המעטפת הקרומית של הלב , מפעיל לחץ כלפי פנים ואינו מאפשר ללב לפעום . האחות הייתה מבועתת , בפעם האחרונה שהייתה עדה לפנאומופריקרדיום , התינוק נפטר עוד לפני שבוצעה האבחנה . האחות ניסתה להפסיק את ההכנות הקדחתניות לטיפול בריאה . " זה הלב " ! היא אמרה . בתגובה הצביע שאר הצוות ...
To the book |
|
|