כשהחכם לא מחריש

ההתרחשויות . אני חייב להודות ולהתוודות שהייתי אחד מהורסי תנור הספירלה בלשכת הקמ"ן רק מפני שזה היה הטוסטר הכי קרוב וזמין לנו . והרי את חיבתי לטוסטים אתם כבר מכירים ... אריאלה , סליחה , סליחה , סליחה ! וכמו בשיר , יום רודף יום , ורצינו לומר שאין חדש תחת השמש , אבל היה גם היה , אי-שם באמצע שנת 1972 או אולי בתחילת . 1973 משום מקום הזעיקו אותנו , כמה חיילים , יהודה שפר אחד , 3-2 משאיות סיקס שבלית ברירה אולצנו לנהוג בהן ללא רישיון או הכשרה - ולדהור למדבר ולגיא ההריגה . לראות עמק של מוות , שבו פזורות עשרות גופות , עיניהן קרועות לרווחה ומביטות בך , מאשימות אותנו במותן . להסתכל על הילדה שעדיין אוחזת בבובתה , או על ענני עשן שמתאבכים ממתכת מעוקמת שהייתה לפני זמן קצר מטוס נוסעים . מסביב לא נהם הסער , רק שלווה הייתה בנוף המדברי הצח והבתול – סתירה עצומה בין האימה שבגיא ההרג לבין השקט שצועק לנו בתוך האוזניים . אחר כך באה רעידת האדמה של יום הכיפורים והחברים שנשבו ואלה שהלכו . מודיעין מתחבר עם סוד והסוד הכי גדול שאפשר לחשוף היום , 40 שנה אחרי , הוא הסוד עם הג'יפ של הקמ"ן , יוסי תמיר , שמישהו מאיתנו פגע...  To the book