|
|
יום חורף באחת מבירות אירופה . שבת והשמש זורחת . הולך לו איש ברחוב אוחז ביד בנו הפעוט שידו השנייה אחוזה ביד אחותו הגדולה ממנו אשר הואילה לאחוז ביד אמה . והאיש שמח וטוב לב . סוף שבוע בבית עם האישה והילדים . ועוד סוף שבוע של שמש . והנה צדה עינה של האישה שמלה בחלון הראווה . “ לרגע “? היא שואלת-אומרת . והאיש , בחיוך : “ בטח . “ ויודע היטב כי הרגע יהיה ארוך . הוא ממשיך לצעוד אט-אט במורד הרחוב עם ילדיו השניים ולפתע קופא במקום . במרחק מה מולו צועד גבר המכיר אותו בשם אחר , דובר שפה שילדיו אינם דוברים , וכלל לא יודע שהוא נשוי ואב . האיש מתעורר מקיפאונו , מתבונן סביב ולפתע עולה חיוך על שפתיו . הוא מתכופף לעבר הילדים : “ רואים את השוטר שם בפינה ? רוצו אליו ועמדו לידו עד שאימא תצא מן החנות . אל תזוזו ממנו . “ ונעלם . שני הזאטוטים , מבוהלים עד מוות אך ממושמעים , רצים לעבר השוטר . והאישה ? האישה יצאה מן החנות ומצאה שני ילדים בוכים ושוטר אחד מבולבל . יוכי ו'
To the book |
|
|