|
|
" לומר שהצבע הפך שוב לאמצעי ביטוי זה לספר את תולדותיו . זמן רב היה הצבע רק בבחינת השלמה לרישום . רפאל , מאנטניה [ Mantegna ] או רירר , [ Durer ] כמו כל ציירי הרנסאנס , בונים את ציוריהם באמצעות הרישום ומוסיפים בהמשך את הצבע המקומי . דברים שלוקטו בידי גסטון דייל [ Diehl ] ב : Problemes de la peinture , . 1945 ' Lyon , Editions Confluences לעומתם , הפרימיטיביים האיטלקיים [ כלומר , ציירי הרנסנס המוקדם , [ ומעל לכל ציירי המזרח , הפכו את הצבע לאמצעי הבעה . לא לחינם היו מי שכינו את אנגר [ Ingres ] 'סיני במסווה פריזאי / מאחר שהוא הראשון שהשתמש בצבעים טהורים , הראשון שריסן אותם , מבלי להשחית את טבעם . מדלקרואה ועד ואן גוך , ובעיקר עד גוגן , עבור דרך האימפרסיוניסטים , שסילקו את אשר אבד עליו הכלח , ודרך סזאן שנתן לכך את הדחיפה הסופית והכניס לציור את הנפחים הצבעוניים , אפשר לעקוב אחר הרהביליטציה של הצבע , אחר ההכרה המחודשת ביכולת שלו לעורר רגש . לצבעים יופי משלהם , יופי שיש לשמר כשם שבמוזיקה מבקשים לשמר את גון הצלילים . זו שאלה של ארגון , ושל ובנייה - כאלה שלא יקלקלו את הטריות היפה הזו של הצבע . "...
To the book |
|
|