|
|
לגאסטון דייל גילה מאטיס כי בשנת , 1908 בערך , קבע לעצמו כמטרה " להפסיק לחקות , אפילו לא את האור , לזרוק את הסמרטוטים הישנים שלי כדי ללכת עם האמצעים שלי , עם הרגשות שלי . [ אני רוצה ] להיעשות מודע לאיכות המאוויים שלי" . ( Gaston Diehi , 1954 ) בתגובה לדברי מרסל סמבה שהפנה את תשומת לבו של מאטים לכך שהוא הולך באופן אינסטינקטיבי מן הקונקרטי אל המופשט ענה מאטיס : "זה מפני שאני מתקדם לקראת הרגש שלי , לקראת אקסטזה , ואז , במקום הזה , אני מוצא את הרוגע" . ( Marcel Sembat , 1913 ) " אתה יודע , אני מבין רק בדיעבד מדוע עשיתי כפי שעשיתי , אך בהתחלה , כאשר אני עושה , ההכרח לעשות בדרך מסוימת נכפה עלי בבת אחת " ! ( שם . ( " בשבילי , התחושה היא הדבר הראשון שבא , ורק לאחר מכן הרעיון . אני רואה זר פרחים , הוא מוצא חן בעיניי , אני עושה משהו . כשהקוביסטים הוגים רעיון ושואלים את עצמם אחר כך : 'איזו תחושה זה נותן לי - ' ? ובכן , מה אומר ?! השיטה הזו פשוט אינה מובנת לי" . ( Howe , 1949 ) " כמי שהמגע הישיר עם הטבע הוא נקודת המוצא שלו , מעולם לא רציתי לכלוא את עצמי באסכולה נוקשה כל כך שחוקיה היו מונעים אותי מל...
To the book |
|
|