א . ביאליק המספר.- בתווך בין מנדלי לברדיצ'בסקי מודרניותה של הספרות העברית החדשה , ילידת תקופת ההשכלה , התבטאה כידוע בראש וראשונה בניסיונם העז והנועז של סופריה להתמודד עם תמטיקה חדשה , ובמיוחד עם שני נושאים - יפי הטבע ומנעמי האהבה - שהיו אסורים מחמת אופיים ה"יווני" שעלול להסיח אדם מישראל מתלמוד תורה . נושאים אלה , שהופעתם בספרות העברית נקטעה ונגדעה עם גירוש יהודי ספרד והתפזרותם בעולם , חזרו להתאזרח בה לאחר המהפכה הצרפתית , וקודם כול בשירה , שנחשבה אף היא במשך דורות רבים כגורם מסית ומדיח , המזוהה עם ה"הלניזם . " עקב דרשות של דופי שנשמעו מפי חז"ל על השירה היאה ליוונים , אך לא לבני ישראל , הדהד לאורך הדורות בחלל העולם היהודי הרעיון שלפיו השירה בכלל , וזו המושרת בפרט , מפתה את המאזין ומעוררת את יצריו . וכך , בין שהספרות העברית החדשה הנצה עם הופעת השירה האלגורית-דרמטית של רמח"ל , כדעת ביאליק , ובין שזו החלה ללבלב עם הופעת "שירי תפארת" הארכניים של נפתלי הרץ וייזל , כדעת אחרים , חידושה התאפיין בהתרתם מקץ דורות רבים של אותם איסורים בתר-מקראיים שלא התירו לאדם מישראל ליהנות מיפי הטבע , מיפי האישה...
To the book