פרולוג, או: הרהור מעורבב על ערבוב

בני דודים . ישבתי בצד אחד של השולחן . הוא ישב בצד השני . אשתו פינתה את הכלים ודרך הסכך אפשר היה לראות כוכבים . שתיקה מעיקה עמדה בינינו . אנחנו שניים מתוך שלושים נכדים או יותר " ) אסור לספור , זה עושה עין הרע " , סבתא שלנו היתה אומרת . ( אבל איש לא היה חושד בנו שאנו קרובי משפחה . הוא כהה , שחור שיער ועיניו חומות , אני לבנה , וכששערי אינו צבוע לחום הוא צומח צהוב מהקרקפת . סבא אחד לנו , סבא שפעם התחרינו על אהבתו , אבל אני מראש הפסדתי . "אותך הוא אהב יותר " , אני אומרת , ולא מצליחה לחוש מרירות . אותך , אתכם . " אני הייתי בחוץ , לא היה לי סיכוי . אותי לא שיתפתם במשחקים , בבית של סבא וסבתא . בחצר " . בלב אני מוסיפה , עד היום אני מרגישה בחוץ , לא במשפחה . הוא לוגם מהקפה , אני מרגישה שהלגימה שלו מניעה אותי ללגום מהתה שלי , במחוות כפויות מהסוג המרגיז שאינטראקציה מולידה לפעמים . אני שומעת את בעלי שם בפנים , מפטפט עם אשתו במטבח . שניהם אשכנזים , הם נותנים לנו שקט ללבן עניינים . "את זוכרת את הסלון של סבא וסבתא ? זוכרת שבסלון הזה היתה תלויה רק תמונה שלך ? של הנסיכה הבלונדינית עם העיניים הכחולות ? ס...  To the book