בית המגורים התל־אביבי

כאמור , האדריכלות העממית קיימת ונפוצה גם כיום בחברה ובעיר המודרנית . הבית המשותף של תל אביב , שהתפתח בשנות ה , 30 הוא דוגמה טובה לכך . מתכונתו נשמרה כמעט ללא שינוי במשך כ 30 שנה , עד שהופיעו דרישות חדשות ב"שוק הדירות . " רובן של דרישות אלו נבעו מהשפע והעושר שהופיע בחברה הישראלית ומיבוא של אורח חיים ראוותני , בעיקר מארצות הברית . אך לגבי השכבה הבינונית הנמוכה שהיא רוב רובה של אוכלוסיית העיר , נשארה המתכונת הישנה והמסורתית של הבית המשותף ללא שינויים יסודיים . מתכונת זו נוצרה בשנות ה 30 תוך שיתוף פעולה בין בוני הבתים לבין האדריכלים , אשר היו חדורים ברוח התלהבות ושאיפה ליצירה מקורית , וגם ערים לבעיות חברתיות כמו השיכון . בהמשך הזמן נתגבשו דפוסים ומתכונות שנעשו . 5 בשנות ה 60 כתבתי חיבור בשם "אדריכלות עממית בחברה המודרנית / ' בו תיארתי את האופי העממי ורנקולרי של בתי הדירות המיועדות למכירה " ) בתים משותפים ( " בתל אביב . חיבור זה לא פורסם , אך הושמע באוזני הציבור בהרצאות שונות שהרציתי , בישראל ובחו . ל '' מקובלים על הכל , ונמסרו כמסורת בלתי כתובה מבונה בתים אחד למשנהו ומאדריכל אחד לשני ....  To the book