אזרח בשר־ודם ואזרח סטאטיסטי

צמצום האוטונומיה של הפרט בשל התעצמות המנגנונים הביורוקרטיים מביא לטשטוש הגבול בין המטרה לבין האמצעים . במקום שפעולת המנגנונים תהיה מכוונת לשירות הפרט ולסיפוק צרכיו , היא הופכת להיות מכוונת להשיג מטרה סטאטיסטית ויעדים כמותיים . ככל שהיא מצליחה לספק את צרכיו הסטאטיס טיים של האזרח המופשט כן אינה מספקת את צרכיו של האזרח המוחשי , הייחודי בתכונותיו ובדרישותיו . אזרח סטאטיסטי אינו קיים במציאות . הוא בעל גיל , הכנסה והשכלה ממוצעים , יש לו 2 . 4 ילדים , למשל , והוא בעל שביעית מכונית ותוחלת חיים של כך וכך שנים . ראיה סטאטיסטית של המציאות עושה את הטיפול בבעיות אנושיות שטחי ומניפולטיבי . האזרח חדל להיות אדם . הוא הופך להיות "יצרן" מבחינה אחת , "צרכן" מבחינה שניה , "מקבל שירותים" מבחינה שלישית ו"נתין" מבחינת הממשל . במקום להיות יעד קונקרטי לכל תוכנית ונוהל , הוא נעשה מכשיר בידי המנגנונים בדאגתם ( הכנה (! לטובת הכלל . מבחינה זו אין הבדל בין המשטרים הקרויים סוציאליסטיים , המושתתים על שלטון ריכוזי וביורוקרטי , לבין המשטרים הקפיטליסטיים ההולכים ונעשים אף הם ביורוקרטיים יותר ויותר . כאמור , ישראל נמנית...  To the book