פרק שביעי כחרס הנשבר על שירי התוכחה הכמו-נבואיים: "דאס לעצטע ווארט" ו"דבר"

א . דמות הנביא בשירי הזעם ותקדימיה בשירי הבוסר הנבואה הקדומה נתפסה בתודעת ביאליק כראשיתו של התאטרון העברי : " אפילו בחזיונות הנביאים , " טען , "עד כמה שייראה הדבר בעיני רבים כמוזר כבר יש למצוא את גרעיני התאטרון , " שכן יש בהם "גם קשרי מעשים ותנועות , גם דיבור ודיקלמציה וגם דקורציה מתאמת , כולם כרוכים יחד ונתונים לפני העם ולעיניו במסגרת אחת בתור סצינה שלמה , המכוונת להשפיע על העין ועל האוזן כאחת . " הנביאים , הוסיף ביאליק וטען , הוכיחו כי ניתן להגיש לציבור תאטרון אתי ואסתטי , ושאין המוסר גורע מגודל המעמד , כי אם להפך . לא ייפלא אפוא כי בעשור הראשון של המאה העשרים , בד בבד עם כתיבתם של מונולוגים דרמטיים חדשניים , בעברית "מדוברת , " הקדיש ביאליק מאמצים יצירתיים לא מעטים לחיבורם של שירים כמו-נבואיים , שליוו בדברי זעם ותוכחה את האירועים הטראומטיים בתולדות העם ובתולדות התנועה הציונית . דמות הנביא של ביאליק - בין שהיא נושאת את דברה בגוף ראשון , בין שהיא נזכרת בשיר בגוף שלישי - פנים רבות לה : היא בנויה על פי דגמים מתנגשים וסותרים , היוצרים סינתזה אישית ומרובדת , שטביעת אצבעותיו האישית של המשור...  To the book