פרק ראשון בין לשון האבות ללשון האימהות ביאליק כסופר דו-לשוני

א . הסופר הדו לשוני בדור התחייה במהלך שנות המלחמה והמהפכה הקומוניסטית הלכו לעולמם , בזה אחר זה , שלושה מסופריו הדו-לשוניים הגדולים של דור התחייה : י"ל פרץ , ( 1915 ) שלום עליכם '( 1916 ) ומנדלי מוכר-ספרים . ( 1917 ) כל אחד מהשלושה השפיע , במישרין או בעקיפין , על ביאליק ועל החלטתו לסגת מעמדתו המקדשת את טוהר השפה , ולהקדיש מזמנו ומכשרונו לכתיבה בלשון יידיש . בדיעבד ניתן לראות בהתרוקנותה של ספרות ישראל , שאיבדה בבת אחת שלושה מטובי סופריה , כעין סמל לסופה של תקופה . שנות התחייה הלאומית וספרות התחייה - שראשיתן בימי ההכנות לקונגרס הציוני הראשון ודעיכתן בעשור שבין מות הרצל לשנות מלחמת העולם הראשונה - התקרבו בטרם עת לקצן . עם שינוי הנסיבות ההיסטוריות נשתנתה גם הספרות העברית לבלי הכר , ושוב , כבתקופת ההשכלה , היה על הסופרים שפעלו בין מלחמות העולם לבחור בין כתיבה בעברית לבין כתיבה ביידיש . שותפות הגורל בין שתי הלשונות פסקה וקרסה . ביאליק ראה את הכתובת חקוקה על הקיר , עוד בטרם הקיץ הקץ . נדמה שבנסחו במסתו "ומנדלי זקן" את השאלה הרטורית "האומנם השקיעה החלה , " ? הוא נסך בה משמעויות אישיות וקולקטיבי...  To the book