חלק ניכר מהאדמות באזור יהודה ושומרון הוגדר כאדמות נטושות . כבר בתחילת הכיבוש הישראלי נעשו פעולות לאיתור קרקעות אלו , ועל פי הנתונים של ה"מנהל" ב , 1976 הגיע היקפן הכולל ליותר מ 430 , 000 דונמים . אדמות אלו הוחזקו בידי הממונה על הרכוש הנטוש הממשלתי ועליהן נוספו עוד 32 , 000 דונמים , שהיו שייכים ליהודים לפני 1948 והיו מנוהלים מאז על ידי האפוטרופוס הירדני על נכסים נטושים . פעולות איתור דומות נעשו גם ברצועת עזה , אך שם נתגלה , כי מתוך כ 500 , 000 דונמים רק כ 10 , 000 בלבד ניתן להגדיר כרכוש נפקדים . מבחינה חוקית היה רשאי הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי להחזיק בנכסים נטושים ובנכסים שהיו קודם לכן בידי ממשלת ירדן , דבר שהיה קיים גם לגבי השטחים שנמצאו ברצועת עזה . צו 58 שפורסם זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים , המתייחס לרכוש הנטוש , וצו 59 המתייחס לקרקע הממשלתית - היוו את הבסיס החוקי לביצוע מדיניות הממשלה , שעל פי הצהרתה "סייעה להתיישבות על ידי איתור קרקעות , ריכוזן , רכישתן , החלפתן ומסירתן לחטיבת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית . " בהסתמך על צו 58 הוסמך הממונה "ליטול את החזקה בו ולנקוט כל צעד הנ...
To the book