ההון הלאומי והפרטי וחלקם ברכישת הקרקעות

כאמור , המצב החדש שיצרו חוקי הקרקע משנת 1940 חייב מדיניות מחושבת . השאלה הייתה האם עניין הרכישות יישאר בידי הקרנות הלאומיות ( קק , ( ל" או שיוסיף להתנהל על פי חוקי הביקוש וההיצע שגורמים יהודיים פרטיים היו מעוניינים בהם ? המאבק הישן נושן הזה היה הפעם נוקב וגורלי והוא אשר - לפי דברי ברל כצנלסון , חבר הדירקטוריון של הקק"ל , גרם למצבן הרעוע של הקרנות הלאומיוי . נוסיף לכך את ספסרות הקרקעות שפשטה בקרב היהודים כאשר לא היה בכוחם של המוסדות כלים חוקיים כדי למנוע תופעה זו . האפשרות היחידה הייתה פנייה למצפון או הוקעת הספסרות בציבור , אך מסתבר שנשק זה לא הייתה בו תועלת מול תאוות הבצע של ספסרי הקרקע היהודים . כך נוצר שוק פרוע שהביא להאמרת מחירי הקרקעות ועמו נזק למדיניות רכישתן . עוד בשנת , 1925 בשיאה של העלייה הרביעית , כשהספסרות בקרקעות עלתה כפורחת , ניתן ביטוי לחרדתם של המוסדות הלאומיים : מחד גיסא , הם ראו תופעה חיובית בריכוז מכסימאלי של אדמות בידיים יהודיות והיה רצון לא להפריע לפרטים לרכוש קרקעות , אך מאידך גיסא מצא הוועד הלאומי לנחוץ להכריז כי "הספסרות בקרקע מביאה הפסד לאומי כללי ; " והועלתה ה...  To the book