פרק שלישי המדיניות הקרקעית היהודית בתקופת המנדט הבריטי

המדיניות הציונית בנוגע לרכישת קרקעות לא הייתה מגובשת בתחילתה , אך הלכה ונתגבשה במשך השנים , ואפשר להבחין בה כמה שלבים : השלב הראשון : תקופה זו נמשכה עד אמצע שנות השלושים . לא הייתה קיימת מדיניות ברורה , אלא זו של רכישת קרקע בכל מקום אפשרי ובצורה מרוכזת ככל האפשר . בכך הקלה העובדה , שהקרקע נרכשה בתקופה זו , בדרך כלל , מידי בעלי אחוזה גדולים ; הקרקעות היו מרוכזות וכך נמנעה סכנת ההסתבכות המשפטית עם הרבה בעלי קרקע ; היהודים רכשו ואגרו קרקעות מכל הבא ליד , אפילו מידי יהודים שלא הצליחו להחזיק מעמד בעתות משבר , והיה צורך לקנותן כדי שלא תחזורנה לידי הערבים " . השלב השני : לאחר מיצוי אפשרויות הרכישה מידי בעלי אחוזה גדולים ולאחר שנות משברים , ( 1933-1928 ) בא השלב השני . בעקבות המאורעות המדיניים בארץ ובעולם , חל מפנה בפעולתם של כל הצדדים המעורבים בענייני קרקעות . בארץ התחזקה התסיסה הלאומית הערבית , אשר הביאה לבסוף לפרוץ המאורעות של שנות 1939-1936 וכל הניסיונות להגיע לידי פתרון בסכסוך הערבי יהודי העלו חרס . כבר אז הועלתה תכנית החלוקה על ידי ועדת פיל , והאדמיניסטרציה הבריטית החלה לעבד את החוקים ל...  To the book