|
|
א . מרבית האדמות בארץ היו אדמות מדינה , ואלה נתחלקו לכמה סוגים : א . "מתרומה" - שהיו שייכות למדינה , אך נועדו לשימוש הכלל ( ימים , אגמים , דרכים ציבוריות , בתי קברות , מגרשים לשווקים , שטחי מרעה וכר ;( ב . אדמות "מואת" - אדמות שוממות , בלתי מיושבות ובלתי מעובדות ( הרים , מדבריות וכר ;( ג . אדמות "מירי" - הקרקעות שנפלו בידי המדינה עם הכיבושים השונים ואחר כך הפקידה אותן בידי נתינים שונים ( ביניהן גם אדמות הכתר - " ג'יפטליק" - שהיו שייכות לשולטן . ( מבחינה פורמלית וחוקית , כל שלושת סוגי הקרקעות הנ"ל היו שייכות למדינה שהייתה , להלכה , בעלת זכות עליהן ; למעשה , זכויות השימוש בהן היו שמורות לבעלי הקרקע שישבו עליהן . כדי לשמור על זכותה של המדינה וכדי לדרבן את האוחזים בקרקע לעבדה , הוקם מוסד ה"מח'לול / ' שבסמכותו היה להפקיע קרקעות שלא נעבדו במשך שלוש שנים רצופות וגם לא הוכנס בהן שום שכלול . כרגיל בתקופה התורכית , הפער בין ההלכה למעשה היה רב מאוד , והיו מעט מאוד מקרים של הפקעות אדמות מסוג זה . חרף הקושי לאמוד את היקפם המדויק של שטחי הקרקע הממשלתית בתקופת המנדט , בשל רישום קרקעות לקוי , ניתן בכל...
To the book |
|
|