"כן תעשה לך..."

הציונות כוננה עצמה על שלילת "היהודי הישן" והולדתו של "יהודי חדש" ( לימים , " עברי" ו / או "ישראלי" כשוללי גלות , ( ובהתאם , העדיפה להתרכז באמנותה בתיאור נופי הארץ , באור המקומי , בייצוגם של חלוצים , "צברים , " טיפוסים מקומיים , עולים וכיו"ב . במאמרו המפורסם של י . ח . בתר מ , 1914 "הערכת עצמנו בשלושת הכרכים" ( שראה אור בשעתו לכבוד הוצאת כל כתבי מנדלי מוכר ספרים , ( שחזר בתר את דמות היהודי בכתבי מנדלי ודיבר על "האופי החולה" של העם ועל "השנאה האוניברסלית והמובנת של יצור מוזר שכזה , היהודי " . תפקידיה של הספרות העברית , הנחה בתר , להכיר בנחיתות האופי היהודי ולקדם אופי חדש הצומח בסביבה חדשה . התרבות הארצישראלית והישראלית אמרה "הן" לתעודה זו , שכאילו זכתה לאישור היסטורי במו היעלמותה ( השמדתה ) של העיירה היהודית בשואה . בישראל , המעבר משואה לתקומה אמר מפנה ממוות לתחייה , והמוות היה , בין השאר , מותה של העיירה היהודית . אורי של "הוא הלך בשדות" לעג למיקה הגלותית . אותו קומץ אמנים ישראליים , שהתעקש על ייצוג זיכרונות העיירה , נדחה ברובו לשוליים , גם אם נמנו עליו כמה מהבולטים ביוצרים היהודיים בע...  To the book